לא אימון יומי 08/01/17-14/01/17

שבוע רביעי במחזור האימונים – דלוד.

בשבוע הזה התחלתי לתרגל תנועה חדשה – מתח רחב. כלומר, אני מחזיקה את המתח כשהידיים כמה שיותר רחוקות זו מזו.

כל יום חמש פעמים עשיתי מתח כזה, עצרתי למעלה, ספרתי עד חמש, ירדתי. ביום חמישי ספרתי עד שמונה.

בנוסף לכך, ביום ראשון החלטתי לנסות את המשק הבא בפרס – 12.5 קילוגרם עכשיו המשקל כבר לא בשתי הידיים אל בכל יד בנפרד. עשיתי זאת פעמים ספורות ביום ראשון (לא ספרתי), ואחר כך חמש חזרות בכל  (כאשר כל סט כולל חזרה אחת בכל יד) ביום שני וביום רביעי.

על משחקי בחטיבת עצים אולי אספר מתישהו בפוסט נפרד.

זה היה שבוע דלוד מצויין!

אימון יומי 05/01/17

אכזבות נגרמות מהפער בין הציפיות למציאות. והציפייה שלי שאני אצליח עכשיו לעשות שמונה מתח בכל סט ראשון, הייתה בברור כזו. מצד שני, המצב לא היה גרוע כמו באימון הלילי ההוא.  חמש סטים של צ'ין אפס, שלוש דקות הפסקה ביניהם. 7-4-3-3-3

בדיוק כמו באימון ההוא, שחשבתי שהיה גרוע במיוחד. שרציתי להאמין שהוא חד פעמי. טוב, לא בדיוק. יש לי הסברים למה. בעיקר העייפות מהלא-אימונים, שעוד תזכה לפוסט משלה. אבל זה היה האימון הזה בו פסלתי את החזרה האחרונה בסט הראשון. זה היה שמונה, אבל נופפתי בברכיים בשביל להעביר את הסנטר מעל המתח.

החזרות המפוקפקות מהאמון הקודם נשארו בזכרוני, והחלטתי הפעם לבדוק מה יקרה אם באמת אנסה להשתמש בידיים בלי הרגליים. ניסיתי באמת, ועכשיו הייתי בטוחה שבלי נפנופי הרגליים האלו לא הייתה חזרה. אז פסלתי אותה. ואחר כך הלכתי אחורה ופסלתי בדיעבד חזרות מהאימון הקודם.

ואחר כך, דיברתי על זה עם חבר שלי. והוא אמר שלא נכון לרשום לא כולל החזרה האחרונה, כי היא הייתה. חשבתי, אולי לרשום חצי? אבל יש כמה סוגי "חצאים". בינתיים, למציאות היו תוכניות משלה. אבל הם קרו רק היום, ב-22/01, אחרי שבוע דלוד ועוד כמה הבנות ומחלה.

אימון יומי 03/01/17

האימון הזה, וזה שבא אחריו, העמידו אותי בפני דילמה. מה עושים עם חזרות שצריך לפסול?

עשיתי מתח בצ'ין אפ, שלוש דקות הפסקה ביניהם. זה היה 7-4-3-3-3. כלומר, זה מה שרשום אצלי עכשיו בלוג. וליד, מימין, רשום 8-5-4-4-3. חזרות שהצלחתי רק עם נפנופי רגליים. חזרות שפסלתי. חזרות שנבעו כנראה מכך שראיתי במספרים מהבט הלפני קודם את הנורמה החדשה שלי. ולא כך הוא. זה היה שיא, ושיא נדיר, כמתברר. אז מה לעשות עם ה-NO REP האלו, עם חזרות שהיו נפסלות בכל תחרות? (טוב, חוץ מקרוספיט. אבל מה אכפת לי מזה?)

לא אימון יומי 01/01/17-07/01/17

מוזר לכתוב על דברים אחרי שכל כך הרבה זמן עבר… שבוע שלישי במחזור האימונים.

עשרה סטים כל יום, בכל סט שלוש מתח ב-PULL UP, שלוש פרס במשקל עשר קילוגרם כל יד. כלומר, אני מחזיקה בכל יד משקולת יד של עשר קילו ומרימה. שלושים שניות של כפות ידיים לרצפה.

ביום ראשון עשיתי ארבעה סטים שב שכיבות סמיכה. בלוג יש הערה – לא עוד! מה זה אומר? כנראה שעדיין הרגשתי את מה שזה לא יהיה שקרה באימון שעשיתי המון טראסטרים, שבגללו קצת כאב לי דברים עם תנוחות יד דומות. אז החלטתי לחכות שיחלים. או שראיתי שיותר משני תרגילים באותו הזמן ב-GTG זה יותר מידי?

אימון יומי 01/01/17

מה קורה בזמן חגים? תחושת ימי אמצע וסוף השבוע משתבשת. לכן הייתי צריכה להזכיר לעצמי שהראשון בינואר זה יום ראשון ולא שבת. לא עזר, ההבנה הלוגית לא הפכה להבנה רגשית. כתוצאה מכך, נזכרתי בזה שלא עשיתי אימון בערך בחצות… אפילו חשבתי לדלג עליו. אבל החלטתי שאני אעשה כבר חמישה סטים מקסימליים. זה לא דורש ממני כמעט כלום, וזה לא ישבש לי את לוחות הזמנים בהמשך השבוע, ומה אכפת לי?

אז עשיתי. ופורמלית האימון היה כבר בשני לינואר. ואני לא מתחרטת על כך – האימון היה ממש לא מוצלח, אבל בזכות זה למדתי משהו חדש, וללמוד משהו חדש זה טוב!

חמישה סטים מקסימליים של מתח ב-CHIN UP, שלוש דקות הפסקה ביניהם. בסט הראשון הצלחתי רק 7. אחד פחות מהמקסימום בפעם הקודמת שעשיתי את האימון הזה. אולי החימום לא היה טוב? הסט הבא – 4. זה בברור לא החימום… נזכרתי במישהו שהמליץ על אימון כמעט זהה לאימון הזה – עליו ביססתי אותו. רק שהוא הציע לעשות ארבעה סטים מקסימליים, כל יום, ובכל יום לשבור את השיא של מספר המתח הכולל בסטים של היום הקודם. מידי פעם כדאי לקחת יום או כמה ימי הפסקה, ואחרי זה ללכת למתח ברבאק ולנסות לשבור שיאים.

לי התוכנית הזו נראתה מעשית כמו התוכנית להגיע ברגל לירח, וקראתי מספיק תוכניות דומות לה , ובסוף בחרתי את התוכנית שלי. אבל ממנו אני זוכרת את העצה שאם יום אחד הולך רע, אז להוסיף עוד סט בסוף. החלטתי לעשות את זה, למרות שבמהרה היה ברור שלמרות הסט הנוסף, בסך הכל עשיתי מתח אחד פחות באימון הזה לעומת האימון הקודם…

7-4-3-3-3-3

ומה למדתי מזה? שלהתאמן בלילה זה רע. אולי שזה לא טוב להתאמן אחרי יום שלם של GTG, שבכל זאת מאמץ את השרירים. אבל בעיקר, הרהרתי על המונח האנגלי המדוייק כל כך, OWN, שאין לו בעברית תרגום טוב יותר מאשר "בעלות", אבל הוא רחב הרבה יותר.

נתקלתי במאמר שמדבר על מה הוא ה RM1 שעל בסיסו צריך לחשב אחוזים בתוכניות אימונים בביטוי הזה. LIFT THAT YOU OWN. לא סתם השיא שלך, מה שאתה יכול לעשות תמיד, בכל יום. מ שבאמת שייך לך.

אז השמונה מתח שלי לא באמת שייכים לי. וגם לא הרצף של שמונה סטים של ארבע מתח. אבל הסטים של השלוש מתח – הם שלי. הם באמת שלי.

וזה חשוב, ואת זה למדתי באימון הממש לא מוצלח הזה. על ההבדל בין מה שאני יכולה לעשות בתנאים אופטימליים ובתנאים שממש לא, ועל מה ששייך לי באמת, ומה שלא.

זה לא אומר שאני מתכוונת לעבור להתאמן בשעות האלו – ממש לא! אבל כשאני אחשוב על מה שאני יכולה, אני מקווה שאזכור את ההבדל בין השיא האישי לי, למה ששייך לי באמת.

לא אימון יומי 25/12/16-31/12/16

הלא אימון היומי היה עשרה סטים של שני מתח ב-PULL UP, ארבע שכיבות סמיכה ביום ראשון וחמש בכל השאר, שני פרס של עשר קילו בכל יד, עשר שניות של כפות ידיים לרצפה בעמידה עם רגליים ישרות וצמודות. עשרה סטים כל יום. פסק אחת, וזהו, סיכמתי שבוע שלם…

ביום ראשון ראיתי ששכיבות הסמיכה באות בקלות והעברתי לחמש ברצף. כמה ימים אחרי זה ראיתי שהטכניקה בשכיבת הסמיכה הארונה נפגעת – אני לא מחזיקה את הגוף ממש ישר כמו שצריך אלא הגב נהיה קצת קעור. לא טוב. אז חשבתי שצריך להחזיר לארבע. (בסוף הורדתי לגמרי, אבל זה סיפור אחר).

גם המתיחה שלי יוצרת התלבטות. אני כבר עומדת עם כפות היידים על הרצפה בקלות, אבל עדיין יש הרבה לאן לשפר את הגמישות של ההאמסטרינג שלי. בינתיים המשכתי ואני ממשיכה, אבל למען האמת זה לא כפות ידיים לרצפה. זה או כפיפה קדימה עם גב ישר, כפיפה מהאגן ולא מהגב, או שאני מחזיקה בשוקיים ומנסה להגיע עם הראש לברכיים.

הגרסא השניה פחות נוחה ואני עושה אותה לעיתים רחוקות יותר, אבל היא זו שמעוררת מחשבות על לעשות את המתיחה הזו בדיוק, אבל בישיבה, כשאפשר להחזיק בכפות הרגליים המתיחה הזו הרבה יותר נוחה. מהצד השני, אני לא ממש אוהבת מתיחות. לקח לי זמן למצוא גרסא של המתיחה שאני אחבב, ואני לא חושבת שהמעבר לישיבה יעבוד טוב. ואילו המתיחה בעמידה מותחת קצת פחות, אבל עדיין מותחת, ויש לאן להתקדם.

חוץ מזה, יש אפשרויות אחרות, במיוחד אם מפרידים לשתי רגליים. למשל, להרים את הרגל על איזה שולחן ככה שהיא תהיה בתשעים מעלות בערך, ולנסות להגיע עם המצח לברך, כשהרגל ישרה. או לנסות להגיע עם המצח לברך כשהרגל ישרה כשאני בישיבה. זה פחות מעצבן מפשוט הגרסא בישיבה של לנסות להגיע עם המצח לברכיים.

חוץ מזה, יש גם אפשרות לעבור למתיחה אחרת לחלוטין במחזור האימונים הבא, או רק לשבוע הדלוד. תנוחת כלב מביט מטה. למשל: 2716-23 שהומלצה כדרך למתוח את ההמסטרינג, אבל מותחת בעיקר את הגידים בצד האחורי של השוקיים, לפחות אצלי. או תנוחת המשלוש שמותחת את שריר ההמסטרינג, אבל רק באחת הרגליים כל פעם, ולא בדיוק באותה הדרך שהמתיחות הן הרגליים ישרות (ולא באלכסון, וכף הרגל מסובבת).

yoga-triangle-pose.jpg

 

וזה בלי להזכיר את התנוחה הזוmetihotm

שבכלל מותחת שרירים אחרים.

בקיצור, הרבה מתיחות, מעט GTG. ולעשות יותר מידי דברים ב-GTG לא ממש עובד לי. ולא רק לי, אבל גם זה סיפור אחר. אני שוקלת לנסות לעשות יוגה או מתיחות בפרק זמן יותר ארוך, בנוסף ל-GTG. אולי אני אנסה בשבוע הגלוד, או סתם כי בא לי.

אימון יומי 29/12/16

כשאין חשק לקרוספיט עושים משהו אחר…

חמישה סטים מקסימליים של מתח ו(אחרי מנוחה לפרק זמן משמעותי, אולי שעה) חמישה סטים מקסימליי של שכיבות סמיכה.

8-5-4-4-3 מתח ב-CHIN UP

12-8-7-6-6 שכיבות סמיכה

שברתי שוב שיא אישי במקסימום מתח ברצף. בשכיבותסמיכ החלטתי לא לחזור על התרגיל הזה – מקסימום בשכיבות סמיכה כולל שבירה של הטכניקה הנכונה, וזה לא טוב בעיניי. אז מעכשיו – רק מתח באימון כזה.