לא אימון יומי 11/12/16-17/12/16

שבוע רביעי במחזור האימונים – דלוד

הפעם הולך לי טוב. כלומר, התוכניות שלי לא מתגשמות, אבל מה שמתגשם טוב יותר מהתוכניות שלי…

לא ממש תכננתי מראש. התכוונתי בהתחלה לעשות כל יום חמישה סטים של שני PULL UP. כי אני רוצה לשפר אותם, ולעשות חמישה סטים בערב זה פשוט לא זה. התאמנתי על השיטה של לכוון עם החזה למתח, ואני עולה גבוהה יותר וזה מצויין.

תהיתי איך לשלב עם הרצון לעשות GTG של CHIN UP, אבל הבעיה נפתרה מעצמה. ביום ראשון עשיתי חמישה סטים של שני פול אפס, ואז עוד שלושה של 4 צ'ין אפס. הצ'ין אפס היו כי חמש זה פשוט קצת מידי.

החלטתי שהחלק של הדלוד אומר לא להיות בלחץ, ואם אני לא מספיקה אז לא נורא. ועדיין שמתי גבול עליון של 10. ביום שני עשיתי עשרה סטים של פול אפס, הטכניקה שלי השתפקה, הרגשתי מצויין ושאני רוצה להמשיך עם כל העניין של PULL UP GTG. ביום שלישי עשיתי עשרה סטים של שני פול אפס. איפשהו באמצע החלטתי להוסיף גם בהונות-למתח (Toes-to-Bar, T2B), ועשיתי אותם איך שיצא – חלק ביחד, חלק לא, בסוף נשארו רק T2B. הוספתי גם את המתיחה של כפות ידיים לרצפה. לשמחתי, אני יכולה להשים את כפות הידיים במלואן על הרצפה ועכשיו המטרה היא להגיע עם הראש לברכיים, ובעצם להיות גמישה מספיק בשביל לעשות T2B ופיסטולים היטב.

בגלל המסקנה שנחוצה לי גמישות בשביל T2B, ביום רביעי כבר לא עשיתי אותם. עשיתי שני פול אפס ושלוש שכיבות סמיכה, במקום. ואת המתיחה הנוכחיות שלי. והחלטתי שלהן דווקא אין מגבלה של 10 דווקא. זה מתיחות, לא רק שאני לא קרובה אפילו לעודף שלהן, אם זה בכלל אפשרי, הן לא יכולות להרוס לי את הדלוד.

לא שזה גרם לי לעשות יותר מעשר ולו פעם אחת… לולא היה לי מספר מטרה כנראה הייתי עושה הרבה פחות. למרות השיפור, זו ממש לא המתיחה האהובה עליי, ובאופן כללי אני לא מאוד אוהבת מתיחות.

ביום חמישי עשיתי שלוש מתח ושלוש שכיבות סמיכה בכל סט, וכמובן את המתיחה. בערב עשיתי חלק גדול מהסטים של שכיבות הסמיכה וכפות הידיים לרצפה כמעט ברצף, אחרי שלא עשיתי אותם בחלוקה הגיונית יותר במהלך היום. אני חושבת שאת שלוש שכיבות הסמיכה אני עושה בצורה די בטוחה. ביום ראשון אני כנראה אשאר עם שלוש אבל אני בקרוב מתכננת לעבור לארבע. עם המתח המעבר היה אולי מוקדם מידי. יותר מידי NO REP, מעט מידי בטחון. אבל אולי לא – אני אתחיל עם 2 מתח בכל סט, אראה איך זה משתלב עם הפרס ומה קורה כשעושים את שכיבות הסמיכה אחרי המתח.

החלק העצוב בנוגע למתח, היא שהוא נשבר. שבק חיים. כלומר, פיסת הברזל עליה אני בדרך כלל עושה מתח בבית. היא נשברה ביום שלישי, ככה שאת חלק מהסטים עשיתי בחוץ, במתח מאולתר הוא עבה יותר ופחות נוח להחזיק בו, ומה שיותר חשוב – הוא רטוב! יורד גשם! ביום רביעי כל הסטים היו בחוץ. הסטים בחוץ היו בחלק מהפעמים פחות טובים, ואני לא יודעת אם הסנטר שלי עלה גבוה מספיק. בחלק מהפעמים אני בטוחה שכן, בחלק לא. וכמובן, השיטה שבה עובד לי להעלות גבוה – לכוון להגיע למתח עם החזה – היא בדיוק השיטה שלא מאפשרת לראות בברור. אבל אם אני אנסה להסתכל אז בטוח לא יצליח לי… אבל רוב הזמן הכל טוב, ואני לא בטוחה עד כמה טכניקה טובה יכולה לכפות על חלקלקות של המתח. המתח תוקן היום, כלומר ביום שישי. מפתיע כמה הוא חסר לי! וזה למרות שיש לי איפה לעשות מתח בחוץ, בחצר, ובמרחק של כמה דקות הליכה. אבל המתח אלטרנטיבי לא מיועד למתח ולכן פחות נוח, משמעותית.

מה הייתי עושה בלי מתח בבית? (הייתי קונה אחד, כמובן) עכשיו אני יכולה לעשות את במתח הרבה יותר טוב, עם דאגה לטכניקה במקום לאיך לא להחליק וכמה שהאחיזה לא נוחה. זו הייתה התנסות מעניינת, וטוב שהיא הייתה.

עכשיו המתח בבית קצת נמוך יותר, מה שמאפשר לי להתחיל לעבוד על מתח חזה-למתח בקפיצה. אני לא מגיעה עם החזה ממש למתח, אבל אני בהחלט קרובה עליו. יש לי תכנונים לזמן הקרוב והלא ממש קרוב…

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s