אימון יומי 10/11/16

ביום חמישי עשיתי אימון מתח בסגנון קצת אחר – EMOM. כלומר Every Minute On the Minute – כ כל דקה על הדקה. אם אני עושה מתח אחד כל דקה על הדקה, אז אני עושה מתח ונחה בשאר הזמן שיש. או נחה רוב הדקה ואז בסוף עושה מתח. לא משנה, כל עוד כל דקה אני עושה מתח.

לפני כמה זמן חשבתי והחלטתי שלשם גיוון אפשר חוץ משני אימוני מתח בסגנון הרגיל לעשות אימון אחד אחר כלשהו. רציתי כל מיני דברים, האחרון ביניהם היה סינדי. החלטתי לעשות אותו באימון הראשון בשבוע – כי אני באה אליו רעננה לחלוטין, בעוד שבדרך כלל אני עושה שכיבות סמיכה ומתח לסירוגין, אז בהכרח אהיה עייפה מאימון קודם באחד מהם. אבל זה כבר היה בשבוע הנוכחי, האחרון לפני הדלוד. התבאסתי מכל האימונים שלא עשיתי – למרות שחלק מהם דחיתי פשוט כי הם דורשים המון מתח – כרגיל בקרוספיט. אז חשבתי והחלטתי לעשות EMOM ביום חמישי.

כמה מתח בדקה אני יכולה לעשות? אם מתח אחד, אז המון. ולא התחשק לי לבזבז המון זמן. גם חשבתי על האימון הזה בתור סוג של הערכה בשביל סינדי – כמה מתח אני יכולה לעשות בעשרים דקות? אם שלוש מתח בדקה, אז קצת. אפילו אחרי שלוש דקות הפסקה אני לא אצליח לשמור על עשרה סטים. אז החלטתי להתחיל בשניים בדקה. להמשיך כמה שאני יכולה. כשאני לא יכולה לעבור למתח בדקה, ולהמשיך את לסוף עשרים הדקות. תלשתי דף מפנקס, ציירתי יפה שתי עמודות בכל אחת רשמתי את מספר הדקה והשארתי מקום ריק בשביל למלא את מספר המתח שעשיתי.

לא החלטתי אם לעשות שני מתח ברצף כל פעם ולעבור לאחד כשלא אצליח יותר, או לעבור לשני מתח בדקה. החלטתי שאחליט בזמן האימון. חשבתי גם שאולי אני אמשיך אחרי עשרים הדקות האלו, וחשבתי שצריך לקחת עוד דף בשביל זה – כי לא היה מקום לרשום. שכחתי לעשות את זה.

בסוף עשיתי שני מתח ברצף במשך שבע דקות. בדקה השמינית לא הצלחתי. החלטתי לעשות מתח אחד באותו רגע, ואחת הסיבות הייתה שחשבתי איך ארשום את זה בלוג האימונים שלי, ושאין לי דרך נוחה להבדים בין שני מתח רצוף לבין פשוט שני מתח. אגב, בינתיים כבר המצאתי דרך לרשום את זה. והמשכתי. המשכתי את כל עשרים הדקות, ולא הרגשתי שהאימון היה קשה, שהשרירים התאמצו. המשכתי הלאה. לשלושים דקות. ואז לארבעים. ואז החלטתי כבר לעשות 43 דקות, כדי שיצא לי בדיוק 50 מתח באימון.

האימון היה נחמד. באמת נחמד. אני כבר מתכננת את הפעם הבאה. למשל, אולי לנסות מלכתחילה לעשות מתח כל שלושים שניות? וגם הפעם אני אתחיל לספור לא מאחד, אלא מאפס. כמו בתכנות. יותר נוח ככה להסתכל על השעון…

והאימון הזה הוסיף לי אופטימיות. אני יכולה לעשות חמישים מתח בארבעים דקות וזה אפילו לא קשה! זה אומר שאני אצליח לעשות חצי מרפי (אמאלה), לפחות בזירת המתח.

זירת שכיבות הסמיכה היא שאלה בפניי עצמה. בינתיים אני ממשיכה עם ה-GTG, ואני יכולה להמשיך ככה עוד לפחות חודש. ואחר כך מה? לעבור לאימוני סיבולת? בסגנון חמישה סטים מקסימליים? או פשוט לפי מספרים, למשל מהאתר הזה? או שהכושר הגופני שלי כבר הבשיל למספרים של קרוספיט?

אותה השאלה עולה גם בנוגע לפיסטולים, ואפילו בצורה חדה יותר. אני מתקדמת מהר, ואני מקווה להגיע עוד כמה חודשים ליעד שלי.

עוד אפשרות היא לעשות את ה-GTG יותר GTGי. כלומר, במקום לעשות ימי אימונים רציניים יותר ופחות, כשבאימונים הרציניים בשכיבות סמיכה החזרה או שתיים האחרונות הן לפעמים עם טכניקה לא מושלמת (בפיסטול עוד לא הגעתי לכשל. רק לכאבי שרירים שבגללם עצרתי. אבל ב-10/11 היו כמה פעמים בהם הרגשתי שאני בקושי מצליחה את החזרה האחרונה), לעשות אימונים באותו הנפח כל השבוע.

ומה לגביי ריסט? זה עקרון משמעותי בגרסאת התוכנית של 100pushups.com (ושם מתאמנים כל יום! אני בעד מנוחה בסופי השבוע). שם גם מקפידים על לא להתקרב לכשל, ולפי הגישה שלהם הייתי אמורה לעשות ריסט במקרים האלו. מהצד השני, בגישה שלהם מוסיפים עוד חזרה כל יום, ואילו אני נשארת כמה ימים על אותו מספר חזרות אם אני מרגישה שמוקדם מידי להתקדם הלאה.

אפשר לשלב. בכל מקרה, ריסט זה רעיון מצויין ואני שוקלת ברצינות לעשות את זה. אמדוד מה המקסימום שלי בשבוע הדלוד, ואולי אנסה GTG כהלכתו בחודש האימונים הבא.

 

 

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s