לא אימון יומי 03/09/16-08/09/16

השלישי בסמפטמבר היה יום שבת, ועדיין היה זה היום הראשון של שבוע אימונים זה. ביום זה עשיתי 15 סטים של 3 מתח רצוף כל פעם, עוד שניים של שניים ומתח בודד בסוף. לדעתי בסוף חישובי הזמנים בין הסטים היו לא מדוייקים. בסך הכל עשיתי 50 מתח, מספר יפה ועגול: 3X15 + 2X2 + 1 = 50

ביום שני, החמישי לסמפטמבר, עשיתי 34 סטים של שני מתח: 2X34=68

בשביעי לסמפטמבר השגתי סוף סוף מתח רביעי, ועשיתי ארבעה סטים של ארבע, ועוד סט של שלוש וסט של שתיים.4X4 + 3 + 2 = 21

בשמיני עשיתי 18 סטים של 3. סה"כ 54.

איפשהו פה החלטתי על הכלל שבמקום ללכת על ההיגיון של 50%-80% מהמקסימום ל-GTG, כפ שרושמים במקומות שונים באינטרנט, ללכת על הכמות שמאפשרת להשיג מספר מקסימלי של מתח ביום, בתור ה-GTG הקלאסי. חוץ מזה אני גם עושה ימים של סטים מקסימליים. לתחושתי זה עוזר יותר לפתח את היכולת להוסיף עוד מתח אחד. אבל זה דורש יותר התאוששות.

לא אימון יומי 29/08/16-01/09/16

בעשרים ותשע עשיתי 54 מתח בבודדים לאורך היום. והיום היה ארוך, ואני הייתי עקשנית. ורציתי להצליח לעשות 50 מתח ביום. והצלחתי! ביום הזה, ואולי אפילו יום לפני, יכולתי כבר לעשות 2 מתח ברצף. אבל לא ניסיתי. ניסיתי בשלושים. ועשיתי 14 סטים של 2 מתח לאורך היום, בסך הכל 28 מתח. בראשון ניסיתי והצלחתי לעשות שלוש ברצף, ועשיתי תשעה סטים, חוץ מזה בסט האחרון ביום הצלחתי רק שניים. 29 מתח סה"כ.

כך, תוך שבועיים שחזרתי את יכולות המתח שלי, ואני די בטוחה שיכולתי לעשות את זה מהר יותר. כך גם חזרתי לגישה של GTG, של לעשות הרבה מתח לאורך היום, והחלטתי להמשיך בגרסא שלה כל עוד זה עובד. נראה לי ממש לא משכנע שלעשות 12 מתח באימון יגרום לי להשתפר מהר יותר מלעשות 30 מתח לאורך היום.

בינתיים אומנם כבר התרחקתי מהקנון של GTG, אבל הרעיון נשאר. נראה למשך כמה זמן זה יעבוד לי…

לא אימון יומי 24/08/16-26/08/16 – מתח

החלטתי לחזור לגישה שעבדה בשבילי בהתחלה – GTG. עשיתי מתח. ביום הראשון 10. ביום השני 15. ביום השלישי 34. פשוט מאוד, מהיר מאוד. מכל השיטות זו בינתיים השיטה שעבדה הכי טוב בשבילי.

אימון יומי 16/08/16

תכננתי משהו בסגנון ברברה. בערך כמו לפני תחילת האתגר. איכשהו, התעלמתי מהדעיכה האפשרית של המתח שלי.

ליתר דיוק, תיאורטית תכננתי. חשבתי על האפשרות. שקלתי וויתרתי על האפשרות לעשות מתח במסגרת האתגר – העדר ימי המנוחה לא ממש אפשרו לעשות משהו חוץ מהאתגר. הנחתי שבמקרה הגרוע אקדיש כמה שבועות לשחזור היכולות. אבל מעשית – לא באמת ציפיתי. כי יכולות אחרות שלי לא באמת דעכו עם הזמן, או שדעכו אחרי הרבה זמן ובמידה קטנה.

אולי זה כי התאמנתי על מתח יחסית מעט זמן, אולי כי לא יוצא לי להשתמש בשרירי פלג הגוף העליון כחלק טבעי מהחיים. העובדה היא שהצלחתי לעשות מתח אחד. נחתי עשר שניות, ואז לא הצלחתי לעשות מתח שני. זה ביאס אותי, וכשראיתי כמה קשה לי לעשות שכיבות סמיכה עם ידיים ברוחב הכתפיים, החלטתי להסתפק בסיבוב הראשון ולא להמשיך הלאה.

אז עשיתי סיבוב אחד של 20-30-40. 20 שכיבות סמיכה עם הידיים על השולחן, ברוחב הכתפיים. בסטים של חמש. 30 כפיפות בטן ברגליים ישרות, עם כדור הכוח בתור משקולת עליהם. כל פעם עד שהגעתי עם הידיים לכדור. 40 סקוואטים. בגובה שיצא (בכל מקרה שברתי מקביל, אבל כנראה לרוב נמוך יותר. זו מסקנה שהגעתי עליה במהלך האתגר – לרדת בסקוואט לא תמיד על למטה, אלא כמה שזורם. בתקווה שעם הזמן יזרום לרדת נמוך יותר. ולהקפיד על גב ישר).

וכעת, במקום לתכנן את המטקונים שאני יכולה לעשות (וביליתי לא מעט זמן בזה. היה לי מצב רוח למטקונים), החלטתי לגשת לשחזור יכולת המתח שלי, ולהתחיל מהשיטה המוצלחת ביותר בשבילי עד עכשיו GTG.

 

לא אימון יומי 14/07/16-12/08/16 – סיכום האתגר החודשי

30-Day-Fittness-Challenge

עבר יותר מחודש מאז שסיימתי את האתגר החודשי, אבל רק עכשיו באתי לסכם. מה יש לסכם? הצלחתי לעמוד באתגר. בסוף היה קשה, אבל הצלחתי. סימנתי וי מחשבתי, עכשיו אין אתגר שניסיתי לעשות פעם ולא הצלחתי.

האתגר חיזק אותי בנטייה הכללית שלי להמנע מאימונים ולשאוף לתנועה כחלק מהחיים.

המחוייבות הזו של לעשות כל יום משהו עשתה לי טוב. חלקים מהאתגר בכלל לא היו מעניינים, ומסיבה זו לא כללתי אותם באימונים שלי. אני יכולה לעשות חמישים, וגם מאה חמישים כפיפות בטן ביום. אז בשביל מה לעשות את זה? אבל בסך הכל, זה מצטבר, זה עושה הבדל.

זה שלא היו ימי מנוחה היה גרוע. התאוששות זה חשוב, ואם מתישהו אעשה משהו בסגנון, אוסיף לפחות שני ימי מנוחה בסופ"ש.

האתגר פתח אותי לרעיון של למדוד כושר על פני פרקי זמן ארוכים יותר. כמו שבמרתון רצים שעות. רק שלא מקובל למדוד דברים דומים שמה שנוגע למתח למשל. מודדים כמה מתח אדם יכול לעשות ברצף, או במגבלת זמן. לא כמה מתח אדם יכול לעשות ביום. רק שעכשיו אני שיניתי את המדדים האישיים שלי.

גיליתי סוף כל סוף ששרירי הברכיים באמת מעורבים בסקוואט. על ברכיים וסקוואטים קראתי במקומות שונים ומרובים, אבל אף פעם לא הרגשתי את שרירי הברכיים בפעולה, או עייפות או התפסות שלהם אחר כך. אלו תמי היו שרירי הירכיים או התחת שעבדו ונתפסו. הפעם הרגשתי. כל מה שהיה צריך, לעשות המון סקוואטים כל יום באופן קבוע ובלי ימי מנוחה.

עשיתי שכיבות סמיכה. לרוב בגרסא בה הידיים מונחות במנח רחב, ולא ברוחב הכתפיים. ככה קל לי יותר, והמטרה הייתה לסיים את האתגר. אולי מתישהו אחזור להתאמן על שכיבות סמיכה ברצינות, עכשיו אני עושה בעיקר מתח.

היה מעניין – ללכת ברחוב וכל פעם שאני מגיעה לכביש או לפינת רחוב לעשות שכיבות סמיכה. מעניין מה חשבו עלי אנשים אקראיים ברחוב… זה בדיוק הסגנון שאני אוהבת.

למדתי דברים מעניים על כושר, ועוד יותר דברים מעניינים על עצמי, על הסגנון שלי, על מה שאני אוהבת ומה שאני רוצה. וכבר הספקתי לממש חלק מהמסקנות האלו.