להפסיק בזמן

אם מתאמנים יותר מידי, מגיע הזמן בו צריך לנוח. ה"צריך" הזה זה צורך של הגוף – מנוחה בשביל לבנות את השרירים. הרי בפעילות גופנית אנחנו בעצם הורסים סיבים של שרירים, כדי שהם יצמחו שוב חזקים יותר. וההתקדמות האמיתית קוראת לא בזמן האימונים, אלא בזמן ההתאוששות שביניהם.

אני לא בטוחה שיש איזשהו גבול שאפשר להצביע עליו. בפעם הראשונה שחציתי אותו בברור החלטתי לעשות ניסוי, ובניסוי הזה התאמנתי על מתח בקפיצה כל יום (זה היה לפני שהצלחתי לעשות מתח ראשון, או קצת אחרי. אני לא זוכרת). היכולת שלי לעשות מתח פחתה ופחתה, והייתי צריכה כסא גבוה יותר לקפוץ ממנו. באימון אחרון היה ברור שאני צריכה מנוחה, ובכל זאת עשיתי אותו. במבט לאחור, עדיף היה לו הייתי מוותרת.

מישהי שדיברתי איתה על זה לא הסכימה. היא אמרה שהגוף זוכר הכל, וגם האימון הזה עזר לי להשיג את המתח הראשון שלי. יכול להיות שהיא צודקת. אין לי גרף ברור שמראה מאיזו נקודה יש יותר נזק מתועלת באימון, אבל כנראה עוד לא הגעתי אליה. מהצד השני, יש נקודה שממנה אם אני מתאמנת זה ידרוש ממני יותר זמן התאוששות כדי לחזור לאימונים בכושר טוב, ואני חושבת שאז עברתי אותה. וזו הנקודה שבה אני רוצה לעצור.

בפעם הבאה, כבר למדתי מהניסיון שלי והבנתי בזמן. זה היה יום שהייתי בו עייפה וידעתי מראש שזה יהיה יום חלש. ניסיתי להתאמן, ראיתי שזה לא זה, והפסקתי. וחשבתי על זה שידעתי מראש שזה יהיה יום חלש – הרגשתי את הסימנים האלו מראש. יכולתי לדעת שזה מה שיקרה.

היום, הרגשתי את הסימנים. היו לי יומיים מנוחה, אבל ביום שישי הרגשתי את השרירים. לא תפוסים, לא כואבים, קשה לתאר. זו תחושה שאני מרגישה לא אחרי מאמץ גבוה ביום מסויים, אלא אחרי מאמץ סביר לאורך זמן. מרגישה שהשריר עייף ורוצה לנוח. ביום שבת הרגשתי, ורק בערב הפסקתי להרגיש. אבל לא התאפקת – הלכתי ברחוב וראיתי דברים שאפשר לעשות עליהם מתח – איך אפשר לעמוד בפיתויי? אז עשיתי.

והיום הרגשתי את השרירים. זה לא מה"אימון" אתמול כי הוא היה זניח. אולי זה כי לא נתתי לשרירים מנוחה מלאה. אבל היום ידעתי שמוקדם מידי להתאמן. עשיתי מתח אחד, ראיתי שצדקתי, ועצרתי.

הצלחתי לעצור בזמן. להקשיב לגוף שלי. ואני גאה בעצמי.

אני חושבת גם על כך שתוכנית אימונים סטנדרטית עושים דלוד כל שבוע רביעי, ואני לא עשיתי. אז כנראה שהשבוע הזה זה השבוע. בלי אימוני מתח רציניים. אולי אני אעשה שכיבות סמיכה. או זריקות כדור כוח. או צעדי ענק עם כדור כוח. או פיסטולים. או מתיחות. או כל אחד מהדברים הרבים שאני יכולה לעשות.

להצליח לקשיב לעצמי ולעצור בזמן זה מיומנות נרכשת. היא חשובה לי במיוחד כי אני לא מתאמנת לפי תוכנית אימונים סטנדרטית, שיש בה מנגנוני הגנה מסויימים, ולא עם מאמן שיכול להדריך אותי. אני מתאמנת לבד, ומתבססת על האינטואיציה שלי, ועל ההקשבה העצמית שלי. ופיתוח יכולת ההקשבה לגוף שלי היא אחת מהמטרות של האימונים.

היכולת להקשיב לעצמי לא אומרת שיש לי את החובה להפסיק אם אני מרגישה עייפות. אני לא מתכוונת להפסיק לעשות מתח על כל מיני דברים אקראיים ברחוב שמאפשרים לעשות את זה. זה כייפי ומגניב, והגוף שלי פשוט יצטרך להתרגל ולקבל את זה. כמו שאני לא מפסיקה ללכת אם כואבות לי הרגליים, כך גם מתח הולך להיות משהו שאני עושה כל יום, ולכן לא נספר כמאמץ. זה יקח זמן, אבל זה יקרה.

יש לי כמה תכנונים לשבועות הבאים. אני יכולה לחזור ל-GTG כהלכתו. אני יכולה לעשות תוכנית מתח מסויימת של עשרה ימים, כשבימים האי זוגיים עושים GTG, ובימים הזוגיים מנסים להגיע למספר מסויים של מתח במספר סטים מינימלי. אני יכולה לעשות GTG של המתח באחיזה שאני לא מצליחה לעשות. אני יכולה לעבור לתוכנית נפח שבה עובדים שלושה ימים בשבוע, עבור המתח שאני מצליחה ועבור זה שלא. אני יכולה גם ללכת למקום מתאים ולעשות מתח כשהרגליים שלי על הקרקע, ולהצליח לעשות את התנועה המלאה עם חלק ממשקל גופי בלבד.

יש לי שבוע שלם לבחור אחת מהאפשרויות האלו. ולמרות שאני לא אצליח להגיע לעשר מתח עד סוף החודש כמו שרציתי, אני בטוחה שאצליח להשג את המטרה שלי.

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s