שתיים וחצי דקות

אמצעי מדידה יכולים להשפיע על התוצאות. במקרה שלי, ההבדל בין לנסות להספיק לעשות אלף קפיצות בחבל כמה שיותר מהר, לבין לנסות לעשות כמה שיותר קפיצות בחבל תוך עשר דקות.

לקח לי שתיים עשר וחצי דקות לקפוץ אלף קפיצות. אבל בעשר דקות הספקתי לקפוץ אלף קפיצות. מה זה אומר? זה אומר שאני לא יודעת איך לחלק את הכוח שלי נכון עבור אלף הקפיצות האלו. אבל זה גם אומר שכדאי לי להעדיף אימונים על זמן, ולא אימונים על מרחק. כי שיטת המדידה משנה.

בתחרויות ריצה, התחרות היא מי יעבור יותר מהר מרחק מסויים. וסוג הריצה הזה נוטה לבאס אותי. מה יראה אם במקום זה אני אבחר לרוץ כמה שיותר רחוק תוך חמש דקות, ולמדוד הצלחה לפי המרחק אליו הגעתי? ומה היה קורה לו היו משנים את העקרון של המרוצים למיניהם בתחרויות. למשל, במקום מי מגיע ראשון, מי מגיע רחוק יותר בפרק זמן מסויים? איך זה היה משפיע על הספורט?

לו הייתי שואפת להתחרות באיזשהו סוג ספורט, הייתי צריכה להתאים את עצמי לדרישות שלי. אבל אני לא, אז באימונים שלי אני יכולה לבחור מה שעובד בשבילי. את שיטת המדידה שמתאימה לי. זו שמעודדת אותי להתאמץ במידה שבה אני רוצה ושבה אני נהנית. ואני נהנית מאוד מהתחושה שיש לי בסוף אימון על זמן – אני נותנת כל מה שיש לי בסוף. אני לא צריכה לדאוג לכך שישאר לי כוח לאחר כך, או שאני צריכה להשלים כמות מסויימת של קפיצות, ריצה, חזרות וכו'. ומגבלת הזמן מרגיעה אותי. גם אם האימון יהיה מבאס ממש, זה בסך הכל חמש דקות! עשר דקות! ההתחלה לרוב היא החלק הקל באימוני אירובי. ובמקרים בהם היא החלק הקשה בגלל שהשרירים היו תפוסים מאתמול, אז אני אומרת לעצמי שאם זה ימשיך להיות מבאס כל כך, אני אפסיק את האימון. אבל זה לא קורה כמעט אף פעם, כי אלו אימוני אירובי ולא סיבול שריר או כוח. ובמקרים אלו האמצע זה החלק הקל. ובחלק הקשה יותר, הסוף, זה גם החלק הכייפי של לנסות ולשבור את השיא. וזה החלק הכי קצר!

אני לא מצליחה להנות כל כך בסוף, כשנשאר לי מספר חזרות. כי כשיש מספר חזרות, אני לא יכולה להגיד לעצמי מה שאני אומרת לעצמי באימון על זמן: אלו הדקות האחרונות, ואחר כך באימון נגמר. תני את כל מה שיש לך! ואני נותנת. וזה כייף, כי אני יודעת שזה לפרק זמן קצר.

אני חושבת שעקרון דומה יש גם באימוני המתח. וזו הסיבה שהאימונים בסטים היו קשים ופחוץ כייפים – כי זה היה קשה, ולאורך זמן. כלומר, לאורך כמה דקות באימון. לאורך זמן במובן של שבועות ואפילו ימים, זה לא קשה. כי או שהגוף מסתגל, או שעומס גבוה מידי ואי אפשר לבצע את האימון הבא.

וזו גם אחת הסיבות שGTG עובד לי טוב כל כך במתח. גם אם זה קשה, זה בסך הכל מתח אחד. זה ממש קצת. וזה הופך חוויה שלו הייתה נמשכת זמן רב הייתה מקוטלגת כסבל, לא רק לא להיות סבל, אלא אפילו להיות הנאה.

יש כל מיני דרכים ומניעים לבחור שיטת מדידה. אני, בהקשר הנוכחי של קפיצה בחבל, בוחרת את השיטה שבה אני גם נהנית הכי הרבה, וגם מגיעה לתוצאות הטובות ביותר.

ובתכנונים הנוכחיים שלי לא נכללת עבודה בשיטת המדידה השנייה. אני בטוחה שאני יכולה להשתפר, אבל בשביל מה? אני לא מצליחה לחשוב על מצבים מציאותיים שדומים מספיק לאימון שכזה כדי שלמיומנות הזו יהיה שימוש כלשהו מחוץ לאימונים שלי. ובאימונים שלי אני אבחר את מה שכייף לי!

 

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s