אימון יומי 10/05/10 – מתח, צעדי ענק, קפיצה בחבל

הכל כמעט כמו בפעם הקודמת. רק שהפעם כל השרירים שלי עדיין היו תפוסים מההאימון הקודם. חשבתי לדחות את האימון למחר – ואולי מבחינה אימונית זה היה עדיף, את המתח האחרון עשיתי בקושי ממש. ורק לחשוב שחשבתי שתוכנית האימונים הזו תהיה קלה, ובכלל, מה כל כך קשה בנגטיבים?

אבל עוד מעט יום העצמאות, ואני מעדיפה שהשרירים שלי לא יהיו תפוסים (או לפחות שיהיו פחות תפוסים) בחג, אז האימון היה היום ולא מחר.

  3-8-6-6-8

ירידות מתח. הפעם לקחתי מראש 3 דקות הפסקה ביניהן, ועדיין, היה קשה! בהתחלה הרגשתי את כל השרירים התפוסים, עשיתי בקושי את הסט הראשון, ולא ידעתי איך אצליח לשרוד את זה. אחר כך הלך יותר טוב, וגיליתי מניסיוני את מה שכתבו לפני – אין קשר ישיר בין שרירים תפוסים למידת ההתאוששות שלהם.

גם הפעם שכחתי לעשות את החימום הארוך, ובעיקר המסובך לזכירה, מהאתר. גם הפעם נזכרתי באמצע ואמרתי לעצמי שבפעם הבאה אעשה אותו. גם הפעם התחשק לי להשלים את האימון. קודם בצעדי ענק – כי מעניין אותי לראות את התגובה של השרירים למאמץ. ואחר כך החלטתי גם לקפוץ קצת.

עשיתי 20 צעדי ענק, הפסקה של 2 דקות, ושוב עשרים צעדים. החלטתי להפסיק פה, כי הרגשתי את השרירים. במובן מסויים, הרגשתי את השרירים יותר מבמתח. אומנם מתח עשיתי בקושי רב, ובקושי הצלחתי, בעוד שיכולתי לעשות עוד עשרות צעדי ענק, אבל מתח תמיד קשה. גם בלי אימון שלושום ושרירים תפוסים. ואילו ההבדל בין הקושי בפעם הקודמת לקושי היום היה ברור בצעדי הענק. כך גם בקפיצה בחבל, שהתחלתי להרגיש עייפות כבר במאה הקפיצות הראשונות.

החלטתי להשאיר את זה ככה.  קצת צעדי ענק וקצת קפיצה בחבל. לא הרבה. ויומיים שלמים של מנוחה. כדי שהשרירים שלי יתאוששו. אם פתאום יתחשק לי להתאמן (מה שכנראה לא יקרה) אני אעשה כפיפות בטן או משהו. מחר אני אפילו לא אקפוץ בחבל, למרות השאיפה להפוך את זה לחימום יומיומי.

כבר החלטתי לעצמי שאני אקח שני ימיי התאוששות בין האימונים, ולא רק את היום המינימלי. ואולי אפילו שלושה ימי במקומות שמציעים לקחת יומיים להתאוששות. ואחרי כל המאמץ הזה אני ממש מקווה שהמתח שלי ישתפר!

 אני מטילה ספק גדול בכך שאמשיך עם התוכנית הזו אחרי סוף הסבב הראשון של האימונים. אני כבר מתחרטת על זה שהחלטתי ללכת עליה ועל הנגטיבים במקום פשוט לעשות את המתח האחד שאני מצליחה כמה שיותר פעמים ביום. גם ככה אני צריכה יומיים הפסקה להתאוששות, וככה לפחות השרירים לא היו נתפסים לי כל כך. מצד שני, הטענה שלהם היא שאימונים כאלו אפקטיביים יותר, ואולי הם צודקים. אני אבדוק בסוף הסבב הראשון של האימונים. ולי אישית זה נשמע הגיוני. בכל מקרה, את הסבב אני אסיים, ואחר כך אבדוק כמה השתפרתי.

אולי השיפור המשמעותי יגרום לי להשלים עם השרירים התפוסים. אולי הם יפסיקו כבר להיתפס! ואולי יהיה לי מזל, אני אצליח לעשות 6 מתח, ואדלג על הסבב למי שמצליחה 4-5 מתח. הסבב למי שעושה 6-8 מתח נראה לי הרבה יותר נחמד. לא קל יותר – ההפך – אבל כולל פחות חזרות. אני חושבת שזה אחד הדברים שאני לא אוהבת בתוכנית – החזרות המרובות. זה כמו לעשות אימון כוח, כשכל ניסיון דורש לגייס את כל הכוח שלי, אבל שלושים פעמים. חוץ מזה, כמות גדולה של מתח מכאיבה לידיים, מבחינת האחיזה.

גם אם אני אגיע לשם, לא עדיף ללכת על תוכנית שבה אני עושה פחות מתח, אבל כמה פעמים ביום? היא אמורה לאפשר התאוששות מהירה יותר, ואת האפשרות להתאמן חמישה ימים ברצף. תיאורטית, גם חלק מהתוכניות בהן עושים מספר מקבימלי של מתח אמורות לאפשר את זה, אבל בשבילי זה לא עובד.

השתמשתי בגרסא של התכונית – עשיתי כמה מתח-בקפיצה שאני יכולה הרבה פעמים ביום, ספרתי כמה יוצא במצטבר, ושאפתי להרבות. במהרה הגעתי ממתח אחד בקפיצה לחמישה. אבל הייתי לוקחת יום או יומיים להתאוששות כל פעם.

אולי אני אחזור לשם..

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s